תפקידי הדולה

פעמים רבות אני שומעת וקוראת על כך שדולה זה דבר מיותר. למה צריך את זה? איזה המצאות הצעירות של היום ממציאות? במקום דולה אפשר להביא את אמא, חברה או אחות, ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה.

אני מאמינה שדולה הוא מקצוע חשוב ביותר ואני מקווה שאחרי שתקראו את הכתבה הזו תחשבו כך גם אתן.

דולה זו אינו המצאה עכשווית, אלא מקצוע וותיק כוותק האנושות. אשה מעולם לא נועדה ללדת לבד בחדר קר, מנוכר (גם אם הוא צבוע בצבעי פסטל..) כאשר כל המוכשרים סביבך חושבים שאת והעובר שלך נמצאים בסיכון רב ומיידי ולכן צריך כל הזמן לנטר אותך וצריך שליטה בעיקר של המערכת על הלידה שלך.

אשה נועדה ללדת במקום חם, נינוח בו היא מרגישה בטוחה, אהובה, מוכלת ועם תמיכה רבה.

דולה לומדת מבחינה מקצועית להיות שם בשביל היולדת שלה. כפי שאני רואה את זה, מטרת הדולה ותפקידה הוא להיות שם בשביל הדרך. לידה היא גם תהליך מכאני. אבל לא בעיקר. לידה היא בעיקר תהליך נפשי-פסיכולוגי ואפילו רוחני.

כבר ראיתי יולדות שמזמנות לעצמן צירים חזקים וטובים בכדי לקדם את לידתן וראיתי יולדות עוצרות את עצמן מלהתקדם.

אני נמצאת שם בשביל לראות את מצב היולדות לאשורו. להבין את הכל העגה המקצועית שמדברים מעלייה וסביבה ולתרגם אותו לה ולבעלה לשפה ברורה ופשוטה. להכין אותה תוך כדי הליכה לכך שדברים משתנים, משתבשים ולא הולכים לפי החלום, אלא שיש כאן צורך אחר. היא לא אשמה והכל בסדר.

בעיקר אני נמצאת עם הזוג בחדר לידה בשביל להכיל את היולדת ובן זוגה. בכדי לאפשר לשניהם להיות בתהליך הלידה. לקרוא את המפה הרגשית של היולדת ולמצוא את אותו דבר המונע ממנה ללדת. לאפשר לבן זוגה להיות חלק מהתהליך היכן וכמה שהוא יכול להכיל אותו. לגעת בה היכן שהיא תרגיש שהוא אכן עוזר לה. לעודד אותה. להכיל אותה. להכיל את כאבה.

אמא, אחות, חברה, יכולות להיות שם בכדי להחזיק את יד היולדת, אבל אין להן את הכלים המקצועיים להושיט לה עזרה. לא ברמה הפיסית ולא ברמה הרגשית. הן מתוך היותן קרובות כל כך אליה עשויות להזדהות איתה וללכת לאיבוד איתה בתהליך הלידה.

תפקידי אם כך כדולה, הוא לא רק להחזיק ליולדת את היד, אלא ובעיקר להיות איתה כסלע בים כאשר היא צריכה להתפרק ולהתרפק ולעזור לה לאסוף את עצמה חזרה לציר הבא עד ללידה עצמה.

בלידה עצמה המיילדת נכנסת לתמונה. רק שם. בלידה עצמה, תפקידי להחזיק ליולדת את היד. לנגב לה את הפנים, לעודד אותה במילים, למשוח אותה בשמנים או פרחי באך בכדי לתת לה את האפשרות לאסוף את עצמה לעלייה האחרונה שאחרייה תבוא ההקלה הגדולה.

תפקיד המיילדת זה ליילד אותה, תפקיד היולדת זה להקשיב לעצמה, למיילדת ולשתף פעולה. תפקיד בן זוגה זה להתרגש איתה ולעודד אותה והתפקיד שלי לעזור לה בדרך בכדי שהיא תגיע בצורה הטובה ביותר לשלב הזה של הלחיצות.

לרשותי עומדים מגוון אמצעים – דימיון מודרך, רפלקסולוגיה, פרחי באך, עיסויים, תנועה וכמובן הכרת היולדת ובן זוגה. מה מניע אותה ומה עוצר אותה. מה מפריע לה לצעוד בדרך עד סופה.

________________________________________________________________________

אילנית הרשקוביץ - הזההמאמר נכתב ע"י אילנית הרשקוביץ – דולה ,מדריכת הנקה, מדריכת הכנה ללידה – לקרוא עוד על אילנית – הכנסי כאן

על המחבר:

תגובות פייסבוק

comments

הוסף רשומת תגובה