בפעם השלישית קרן מגשימה חלום ומוצאת נחמה ואינטמיות מסוג אחר

יש לי שלושה ילדים (היום הם מתבגרים בני 18, 16 ו-12). כשאני מתבוננת בהם היום לא ברור לי איך לפני לא כל כך הרבה שנים הם היו בתוכי.

הנקתי רק את ביתי הצעירה – הדר. איך מניקים ילדה שלישית ?! הרבה גבות הורמו כשסיפרתי שאני מניקה אותה. ועוד במשך שנה ו-10 חודשים! השתגעת? זאת הייתה השאלה המרכזית שהופנתה אליי.
אלא שאני לא הרגשתי שהשתגעתי, אלא שהגשמתי חלום. 

את הבן הבכור – ליאור ילדתי עוד בקריה הישן. על יועצת הנקה לא היה על מה לדבר. שכן, לא הייתה אחת כזאת בסביבה. אמא שלי לא הניקה כך שגם לא היה לי סיוע של ממש וכדי להוסיף דובדבן לקצפת המלחיצה שבילד ראשון ובלידה ראשונה הייתה לו גם צהבת והוא נשאר בבית החולים. כך שוויתרתי. 
את בתי השנייה – שיר ילדתי שנתיים אחריו. והייתי לחוצה מאוד עם תינוק אחד בבית ותינוקת חדשה.

ועם הדר – החלטתי שזהו זה! זאת כנראה הילדה האחרונה שאלד, והגיע הזמן לעשות מה שאני (!!!) רוצה. החלטתי ועשיתי! אחרי הלידה היא הייתה איתי ב"ביות". קיבלתי אותה להנקות. היא לא ממש שיתפה פעולה. אבל אני סירבתי לוותר. היא הייתה תינוקת מאוד נוחה – יאמר לזכותה. 

היה קשה מאודדדדדד. חסימות בשד, דלקות בפטמות, כאבים, בכי. ו…. אני לא מוותרת. קראתי ליועצת הנקה שעד היום אני זוכרת אותה. אני מקווה ששומרים לה מקום של כבוד בגן עדן. 
הגיעה אליי, הינחתה אותי, דיברה הסבירה. שאין דבר כזה "אין מספיק חלב". הסבירה שמספיק בהתחלה שישה חיתולים רטובים. הדר שלי עלתה 500 גרם בשבוע! אני הייתי מאושרת. למרות כל הקשיים, והיו המון קשיים. יועצת ההנקה עצמה אמרה שהיא לא מכירה הרבה נשים שמנקזות את כל הקשיים לזוג שדיים אחד! 

אבל המשכתי. "משברי גדילה" – מישהי מכירה את המונח ? אם תשאלו נשים מתי הפסיקו להיניק תגלו שיש זמנים שמשותפים: שישה שבועות, שלושה חודשים וחצי שנה. אלו תקופות בהן התינוק נותן זינוק בצמיחה, או משבר גדילה ולנו לוקח כמה ימים עד שאנחנו מייצרות יותר חלב. זוהי תקופה קשה. אחרי שכבר הגענו לסטטוס קוו מסויים פתאום היא נצמדת אליי יותר. ולא לשכוח זוהי ילדה שלישית! שוב הנפשות הנהדרות שמציעות: "אולי תפסיקי, הרי כבר הוכחת שאת יכולה". ואני מסרבת. 
וכמה אני שמחה שהמשכתי. להניק ילד גדול זאת חוויה אחרת לגמרי. ילדה שמחייכת רק אלייך שאומרת לך "אמא – אם!" ונותנת צ'פחה על השד. בעלי אמר שהיא מכינה לעצמה מילקשייק.
כשהדר שלי הייתה בת שנה איבחנו לאימי – זכרונה לברכה- סרטן. היא נפטרה חצי שנה אחר כך. 
כאן היה משבר מסוג אחר. הרגשתי שזה לא ממש פייר להמשיך להניק אותה. כי אני מסתובבת כל היום במחלקה אונקולוגית. התייעצתי שוב עם אותה מלאכית – יועצת ההנקה. היא נתנתה לי עצת זהב: "עכשיו, תמשיכי להניק אותה בשביל עצמך". עד היום עוברת צמרמורת בגופי כשאני נזכרת בעצה הזאת. 
היא כל כך צדקה, הדר כל כך עזרה לי לעבור את התקופה האיומה ביותר בחיי. החיבור בינינו עזר לי לשמור על שפיותי. הייתי בוכה ומניקה בלי להרגיש שאני בוכה והדר הייתה שולחת את היד ומנגבת את דמעותיי. אז הייתי מבינה שאני בוכה בעצם.

היינו נרדמות יחד. אני בתוך הדר והדר בתוך נשמתי…

עד היום יש ביננו קשר מיוחד ואני בטוחה שאימי מסתכלת עלינו מלמעלה ומחייכת…

קרן צאיג-מסינגר.

על המחבר:

תגובות פייסבוק

comments

2 תגובות "בפעם השלישית קרן מגשימה חלום ומוצאת נחמה ואינטמיות מסוג אחר"

קישור חוזר | RSS תגובות

  1. מאת רוזליה:

    אם יש גן עדן

  2. מאת דנה:

    וואו, ריגשת אותי עד דמעות

הוסף רשומת תגובה