הנקה בפרספקטיבת הזמן – סיפור הנקה מהסבנטיז

אני אמנם הנקתי לפני הרבה מאד שנים, אך זה נראה כאילו היה רק אתמול ולכן אני מרשה לעצמי לספר לך גם. שמי דבוריק הר-פז ואני אמא גאה ואוהבת לחיה-תמר, נועה וקובי. בנושא ההנקה ממש עברתי תהליך התפתחותי.

בתי הבכורה נולדה בראשית שנות השבעים בבי"ח ברזילי באשקלון שהייחוד שלו היה- התינוקות שכבו בעריסות ליד האם והיא טיפלה מההתחלה בהנחיית האחיות. לי לא הייתה כבר אמא הרבה שנים, אז באמת הייתי תלויה בעצות של אחרות.

ההנחיה של האחיות הייתה להניק בכל פעם שהתנוקת בוכה. בתי, שנולדה קטנה, ישנה בשקט בעריסה רוב שעות היום ואחת לכמה שעות נעורה. לא היה צורך שתבכה כי אני כבר הייתי ב'היכון'.

אחרי 4 ימים (כן, פעם החזיקו יולדת יותר מיומיים, בייחוד אם הכל היה בסדר) הגענו הביתה שמחות ומאושרות ואז הכל החל. הנקתי כמעט כל היום, עד כדי כך שלא טרחתי בכלל להתלבש כי ברגע שנראה היה שהיא נרדמה והנחתי אותה במיטה, היא התחילה שוב לבכות.

רופא הילדים שהזמנו וכל הנשמות הטובות יעצו לתת לה לבכות. ניסיתי, באמת שניסיתי אך החבילה הקטנטונת והמתוקה הזאת הגבירה את הבכי לצרחות והתאדמה כולה ואני לא יכולתי לעמוד מנגד. אחר כך הועלתה הסברה שאולי החלב שלי לא מספיק מזין או לא מספיק בכלל ואז הובאו הבייתה שוקולדים ובקבוקי בירה שחורה ועוד כל מיני מתיקה שלא רציתי בהם כי כל חיי נלחמתי בעודף משקל והלידה היתה בשבילי הזדמנות. אך באופן מפתיע כל אלו שתמיד הזהירו אותי בנושא ההרזיה, הפצירו בי ודברו אל לבי ולא באמת היה צריך הרבה כדי לשכנע אותי. אבל התוצאה היחידה הייתה שמד המשקל היה מאושר.

לא העזתי להפסיק את ההנקה לבדי וחיפשתי אישור מהרשויות- במקרה הזה אחיות טיפת חלב- שהזהירו אותי חד משמעית לא להפסיק. לבסוף אחרי 5 שבועות מתישים מחרדות וחוסר שינה התחלתי בהדרגה לתת לה חלב פרה שהורתח, והורדתי את ההנקה לפעמיים ביום ואחר כך לפעם אחת בלילה, עד שנגמלה .

היא התפתחה יפה וגדלה אך המשיכה להעיר אותנו בכל לילה כמה פעמים עד גיל 19 חודשים. כשבגרה וישנה הרבה כמו כל מתבגר, הצחקתי אותה בזה שהיא צריכה לישון הרבה כדי לפצות על החסר בחודשים הראשונים.

היום כשאני רואה את האמהות הצעירות מיניקות עד גיל שנה שנה וחצי, אני חושבת לעצמי שזה מאד מעניין. בזמני- חזרנו לעבודה אחרי 3 חודשים והיינו צריכות להפסיק את ההנקה עד אז, כי לא היה כל כך מקובל לעצור בכל מקום ולהיניק בפרהסיה. דווקא היום, עם הקדמה הטכנולוגית והקריירות של הנשים, דווקא היום נשים כן מקפידות להמשיך להיניק כמה שיותר ולוקחות את התינוק איתם לכל מקום.

אומרים שההתקדמות בעולמנו והעובדה שנשים משתעבדות לקריירה בדיוק כמו גברים מערערת את התא המשפחתי (בגלל השעות המרובות של העבודה, בגלל היעדרות מהבית ונוכחות של מטפלות וכו') אבל מסתבר שבכל מה שקשור להנקה ולקשר הראשוני עם התינוק, הדברים הם בדיוק להיפך, וטוב שכך.

דבוריק הר-פז

על המחבר:

תגובות פייסבוק

comments

הוסף רשומת תגובה