תקראי לבעלך רגע. יש לי סיפור בשבילו.

את בני הרביעי, עומר, ילדתי לאחר שנים רבות של טיפולים ובהפרש של כ- 12 שנים מבני השלישי.
מאחר והנקתי את הגדולים, ציפיתי באופו טבעי שגם הפעם החויה תהיה קלה ומהנה. אבל לא…

עומר ינק בקושי, הפטמות היו אדומות וכואבות. לאחר כ- 3 שבועות, כשנבדק בטיפת חלב, הוא עדיין היה במשקל נמוך ממשקל הלידה ולא ינק מספיק. האחות הורתה לי להתחיל בדחיפות במתן בקבוק. בכיתי כל הדרך הביתה… עומר דווקא קיבל את הבקבוק בהתלהבות, מה שהקשה עלי עוד יותר את ההשלמה הרגשית עם המצב.

מי שבא לעזרתי היה בעלי היקר. הוא חזר מהסופרפארם עם ערימה של כל המוצרים הטבעיים ואחרים שאמורים להשפיע (או לא) על כמות החלב. ועודד אותי לקחת את הנושא כפרויקט מרכזי…

לנוח הרבה, לשתות, ובכל ארוחה להתחיל מהנקה. התהליך היה ארוך ונמשך כחדשיים נוספים בהם "שיחקתי" עם זמני ארוחות ובהדרגה הפחתתי את כמות האוכל מבקבוק עד שעברנו להנקה מלאה.

עומר מעולם לא שתה אח"כ מבקבוק (חוץ ממעט מים בקיץ) והמשיך לינוק להנאתו והנאתי עד קרוב לגיל 4 (!)

 

איריס

על המחבר:

תגובות פייסבוק

comments

1 תגובה אחת "תקראי לבעלך רגע. יש לי סיפור בשבילו."

קישור חוזר | RSS תגובות

  1. מאת נון:

    מרגש מאד. הלוואי עליי כזה בעל.

הוסף רשומת תגובה