ההנקה הראשונה שלי – הפער בין הציפיות למציאות

חוויה מעצבת

תמיד רציתי להיות אמא. כששאלו אותי מה תרצי להיות כשתהיי גדולה עניתי – אמא. אמא שלך? לא, פשוט אמא. אחת החוויות המכוננות שלי שקשורות להנקה קרו אני מאמינה איפה שהוא בגיל 5 או 6. אבא שלי לקח אותי למגדל השלום לגג, היה שם מוזיאון שעווה מפורסם ולונה פארק קטן. אני זוכרת שטיילנו בין המתקנים כשלפתע ראיתי על הרצפה יושבת אישה, כהת עור, בעלת מראה צועני ממה שזכור לי ובגדים מהוהים. היה לה שיער ארוך שחור סמיך שעטף את כתפיה והוא היה מעוטר בשיערות שיבה. מתוך השמלה שלה השתפל שד מלא תחום בפטמה שחומה גדולה, ואל השד שלה טיפס תינוק זוחל, שחפן אותו בידיו וינק ממנו לסירוגין. לצדה נמצאו ילדים נוספים גדולים יותר ואכלו כריכים. הם נראו מלוכלכים משהו אבל באופן פראי ויפה. באתי מסביבה לא מניקה, כך שלא ראיתי מעולם עד אותו רגע תינוק יונק. המראה היה עבורי מהמם, התפעלתי מהיופי הזה שלה ושל התינוק היונק ואני זוכרת את התחושות שעלו בי, קצת קשה להסביר אותן אבל זה היה מעין כמיהה להיות חלק מזה, של משהו אמיתי. אני גם זוכרת שהרגשתי סוג של קנאה ולא יכולתי להסיר ממנה את העיניים. אני לא יודעת כמה זמן בהיתי בהם אבל אני זוכרת איך אבא שלי לקח את היד שלי ואמר לי שזה לא יפה ואילו בטח אנשים בלי בית. זה היה מוזר לא הבנתי למה מה שנראה לי שיא היופי הוא בעצם משהו פסול. התמונה של האישה המניקה עם כל ילדיה נחרטה לי בזכרון באופן מפורט וחי כאילו זה היה אתמול ובמשך שנים הייתי נזכרת בה כשהייתי עוברת ליד מגדל שלום, או כשהייתי מדמיינת את עצמי כאמא.

הריון ולידה בפעם הראשונה

גיל 27, הריון הראשון. להריון הזה נכנסתי כשאני סוחבת איתי את כל הציפיות והמשאלות שבניתי במשך שנים של איזה תינוק יהיה לי אבל בעיקר איזו אמא אני אהיה. הריון לא קל שנמשך עד השבוע ה 41 + וגרד נוראי ברגליים ובבטן. הערכת משקל של העובר הייתה גבוה והוחלט לזרז אותי. ואני , מה אני מבינה? כאב לי, עייפתי ורציתי כבר שיתחיל ויגמר – אז הסכמתי לזירוז.

אשליית הזירוז

חשבתי לתומי שזירוז כמו שזה נשמע – פשוט מקדם את הלידה, אף אחד לא ממש טרח להסביר לי למה אני צפויה ואני לא ידעתי מה לשאול. מרגע תחילת הזירוז חלפו 47 שעות של צירי תופת ללא פתיחה, כל 5 דקות ציר, כזה חד מיידי וכואב. בגלל שלא הייתה פתיחה גם אפידורל לא יכולתי לקבל. אני בכיתי התחננתי כאבתי טיפסתי על קירות אבל לא הייתה פתיחה רק עוד מנה ועוד מנה של זירוז שהביאו לצירים בלתי נסבלים. בסוף הותשתי וביקשתי לישון, ביקשתי שיתנו לי משהו שירדים אותי כי נותרתי ללא כוחות ללדת, ולא יכולתי להרדם לבד מרוב כאב. אז הביאו לי חומר טישטוש ונרדמתי. כעבור שעה כשקמתי כבר הייתה פתיחה . ורק אז לאחר 6 שעות של לידה תקינה עם אפידורל נולד בני איתמר. האחיות לקחו, שקלו, מדדו ניקו, עטפו והביאו לי אותו (מי מזהה מה לא תקין בתהליך הזה?)

חווית ההנקה הראשונה שלי

איתמר יונקלא ידעתי שכדי ליצור תנאים טובים להנקה אני צריכה להניח אותו עלי מייד אחרי לידה, מגע עור בעור. אז גם לא העלתי על דעתי ביות מלא מכל כיוון אמרו לי שאני צריכה לנוח ובתינוקיה יטפלו בו טוב. זה לא שלא הקשבתי לעצמי, לא ידעתי שיש לי בכלל קול. קול של אם, בטוח ואותנטי שיודע הכי טוב מה נכון לי ולאיתמר. ההנקה לא זרמה טוב. היה לי חלב אבל לא הנקתי נכון. כמובן שלא ידעתי את זה, הסתגרתי עם עצמי, כשביקשתי עזרה האחיות בתינוקיה ניסו לדריך אותי אבל זה ממש לא עבד. ביום השלישי כבר הגעתי הביתה, ולצד כל הקושי הפיסי שחוויתי (תפרים, דימומים, בצקת ברגליים…) הפטמות החלו להפצע ולדמם. עם כל התחברות של איתמר בכיתי מרוב כאב. לא ידעתי לפנות לעזרה, לא הייתי מודעת בכלל לקיומה.

לאלתר פתרונות זה לא תמיד לפתור

באיזשהו שלב אסף בן זוגי המדהים גילה בסופרפארם פטמות סיליקון וקנה לי אותן, זה קצת עזר ולאט לאט נרפאו הפטמות. הנקתי עם פטמות סיליקון כמה חודשים, וכל פעם שניסיתי להניק ללא פטמת סיליקון זה כאב לי מאוד. לא ידעתי שזה בכלל לא אמור לכאוב ככה. בדיעבד אני יודעת שאיתמר לא תפס נכון את השד, שאפשר ללמד אותו לנוק נכון – ולהנות. אחרי חודש היו כאילו מסביבי (בלי להאשים…) שהחליטו שהוא בוכה בערב כי הוא רעב- והעובדה שהוא עלה במשקל קילו בחודש לא בילבלה להם את העובדות. ערב אחד קיבלתי מתנה קופסאת תחליף חלב במתנה. עייפה, כואבת, צעירה וחסרת נסיון ובטחון נכנעתי לסביבה ונתתי לו בקבוק עם תחליף חלב. כמובן שהוא זלל הכל ונרדם רגוע, מה שמייד היווה אישור לסביבה לגבי צדקתם. לא ידעתי שזו תופעה מוכרת, היות ובקבוק משחרר את הנוזל באופן פחות מבוקר, שזה קל לתינוק, ועבורו רפלקס היניקה עובד כאן ולא בהכרח רעב. הרגשתי תחושת צורבת של כישלון, הרגשתי לא מספיק טובה, רגשות אשם קשים מאוד ובושה. מסביבי כולם העבירו את המסר (הנכון) שלהניק לא מה שהכי חשוב, ואני אהיה אמא נהדרת והכל בסדר גם אם לא מניקים מלא. אבל זה לא שינה את מה שהרגשתי – כי לא ככה רציתי את האמהות שלי. רציתי להכיל ולהאכיל להניק ולהעניק לתינוקי מכל כולי, ולא הצלחתי לממש את זה.

כשההנקה מסתדרת

עם זאת ברגע שהסתדרה ההנקה, חוויתי הנאה שלא הכרתי קודם, והתמוגגתי בכל פעם שאיתמר ינק, נהנתי לשמוע את מוסיקת הבליעה של החלב ולדעת שאני עכשיו מעניקה לו הרבה יותר מרק אוכל. המשכתי להניק משולב עם תמ"ל עד גיל שנה לגמילה טבעית מרצונו. הכניסה שלי לאמהות לא הייתה כמו שחלמתי והיום אני יודעת בוודאות כי זה נבע פשוט מחוסר מודעות והכנה נכונה. להריון הלידה וההנקה השנייה שלי באתי כבר ממקום אחר מוכנה וערוכה ואז חוויתי חוויה שונה לחלוטין ועליה בפוסט הבא שלי.

החוויה הזו היא שנטעה את הזרע הראשון בדרך להקמת פרוייקט "מניקה".

הדגש שלי באתר הוא לא על שכנוע נשים להניק, אני מקווה שנשים יחקרו את הנושא ויקבלו את ההחלטה הנכונה ביותר עבורן ועבור תינוקן. החזון שלי הוא שנשים יכנסו לתוך האמהות עם חווית הגשמה ומימוש. שלא יהיו לבד, שיהיה להן מענה באתר לשאלות שמטרידות אותן ושתהיה להן גלרייה של יועצות הנקה ומומחים מתחומים מגוונים לתמוך בהן לאחר לידה. חשוב לי לעורר מודעות לכל נושא ההכנה להנקה עבור אילו שמצהירות שהם רוצות להניק. הכנה להנקה והחיבור לאשת מקצוע מבעוד מועד, מעלה משמעותית את הסיכוי להצליח להניק ולעבור את משברי ההנקה אם מתעוררים באופן הטוב ביותר

ספרי לי על חווית ההנקה הראשונה שלך ותהיי חלק מתוך קהילה של אמהות החברות של ניקה.

את יכולה כאן למטה בתגובה

את גם מוזמנת לקורא סיפורי הנקה של אמהות נוספות

פורסם ב: הבלוג של ניקה

על המחבר:

תגובות פייסבוק

comments

25 תגובות "ההנקה הראשונה שלי – הפער בין הציפיות למציאות"

קישור חוזר | RSS תגובות

  1. מאת רונה:

    איזה סיפור מדהים. את כותבת ממש יפה ואפשר להרגיש את מה שאת הרגשת. אני מאחלת לך חוויות טובות מזו בעתיד. אצלי שתי הלידות עברו די חלק וגם ההנקה חוץ מההתחלה עם הגודש והפטמות אבל זו לא חוכמה גיסתי היא מדריכת הנקה ודולה אז הייתי מוכנה כמו שצריך :-)

  2. מאת אמא של בנבן:

    גם אני עברתי זירוז צריך להחליף לזה את השם לעיכוב. צריך להתעקש בחדר לידה שישימו עלייך את התינוק מייד אחרי לידה לא עטוף. קראתי שהמגע עור בעור הוא קריטי להצלחת ההנקה. בהצלחה בעתיד גם בלידות וגם בהנקות

  3. מאת nika:

    לשמחתי הלידה השניה שלי וגם חווית ההנקה עם ביתי היו אחרות לגמרי. כוחו של הידע ובזכותה של המודעות. אני יעלה על זה פוסט בעוד כמה ימים. אמא של בנבן את בהחלט צודקת – הנחת התינוק על הגוף מייד אחרי לידה היא משעותית להצלחת הלידה הן מבחינה פסיולוגית הורמונלית והן מבחינה רגשית גם לאם וגם לתינוק. 

  4. תודה ששיתפת, הולכת לקרוא גם את שאר הפוסטים. כשהאתר החדש יעלה, אז אקשר לטובת כל האמהות.

  5. מאת nika:

    תודה . עדכני אותנו כאן נשמח לדעת ולהפנות.

  6. מאת נטלי:

    אני כלכ ך מזדהה עם סיפורך.גם אצלי לידה ראשונה,זירוז,כאבי תופת, ללא שליטה,תפרים וטראומה אחת גדולהץביום ששוחררתי מבית החולים נפלתי במקלחת פתחתי את האגן דיממתי לתןך חלל האגן ובבית החולים שיחררו אותי הביתה בטענה שזה יעבור. לאחר 3 ימים אושפזתי עם המטומה ענקית וחשש לחיי עקב קרישי דם ופתיחה ענקית בעצמות האגן.לא יכולתי ללכת,הופרדתי מבני קיבלתי עירויי דם ו"פוצצתי" באניביטיקות לוריד. לא רציתי לקטוע את רצף ההנקה ושאבתי בבית החולים ואת החלב שפכתי לכיור בבכי גדול,איך אוכל לשלוח חלב שכזה למלאך שלי?אנטיביוטיקה בבקבוק עם מעט חלב..
    כשחזרתי בני הוזן שבוע שלם מתחליף וכדי לזרות עוד מלח על הפצעים חמתי אמרה שידעה שתהיה לי בעיה עם ההנקה משום שיש לי חזה קטן..איזו בורות.
    לא ויתרתי והזמנתי יועצת הנקה לביתי שעזרה לי מאוד ומצאה שבאמת רק משד אחד יש חלב והשני יותר מתפקד כמוצץ.
    נהניתי מאוד להניק את בני וזו הייתה הנחמה שלי בתקופה מדכאת וקשה כמו זו שעברתי.
    לפני 4 חודשים נולדה בתי השנייה, החלטתי שהלידה הזו תהיה חוויה מתקנת. קניתי את הספר לידה פעילה, וללידה ליוותה אותי תומכת לידה שהיא גם מיילדת מוסמכת. ללא זירוז,אפידורל וולא שכיבה ילדתי בדרך טבעית וכמו שאני רציתי את בתי המתוקה, כיום יש לי יותר חלב מבפעם הראשונה ואני נהנית להניק אותה ולראות אותה גודלת ומשמינה בזכותי.

    לא לוותר ללדת בדרך שלך ןלא לוותר על ההנקה,עם כל הרצון הטוב שמסביב וההערות והסבתות, האמא יודעת מה טוב לה ולתינוקה..לדעת לסנן ולבטוח באינטואיציה שלך.

  7. מאת לימור:

    אני בכלל לא התכוונתי להניק,זה נראה לי כאקט פרימטיבי ולא "מודרני" ודי נרתעתי מכל העיניין.הבכור שלי נולד פג (1.670) ובפגייה אמרו שמה שהכי יעזור זה חלב אם אז התחלתי לשאוב,כי רציתי הרי את הטוב ביותר בשבילו…כשהוא השתחרר מהפגייה כעבור חודש כל חלומי היה לתת לו את החלב שלי ,אבל ישירות ממני ולא דרך איזו משאבה מתווכת אבל…היה מאוחר כי הוא התרגל לבקבוק ולא הסכין להתאמץ.השני שלי נולד לפני חודשיים וגם כאן הייתי די בטוחה שאשתמש בתחליף חלב אבל משום מה כשבתינוקייה שאלו אותי מה לעשות יצא לי:אני מניקה" ולא הבנתי מי אמר את זה…חשבתי שיהיה נורא פשוט (פשוט דוחפים לו פטמה והוא אוכל,מה לא!?) אבל אז נתקלתי בקשיים וויתרתי וניסיתי שוב,וויתרתי ונתתי עוד צ'אנס,וויתרתי והתחרטתי…היום אני מניקה!!! ואני רוצה להודות במעמד זה ליועצת הנקה המדהימה שהייתה לי,ולכל הנשמות הטהורות שמפרסמות את סיפורן האישי ומדריכות דרך מאמרים וכתבות=תודה תודה תודה,זה הכל בזכותכן

  8. מאת nika:

    לימור יקרה, תודה ששיתפת אותנו, נפלא ללמוד דרך הסיפור שלך את כוחו של ה"ידע" האימהי הקדום שמצוי בכל אחת מאיתנו, ואיך הוא יכול לגבור לפעמים על כל הדיעות והרציונל שאנחנו מגיעות איתם לתוך האמהות. אני שמחה שבמקרה שלך הוא הביא אותך לחוויה מעצימה של הצלחה ומימוש. יכול להיות נחמד אם תצייני את שמה של יועצת ההנקה שנדע מי המלאכית שלך :-)

  9. מאת nika:

    נטלי הסיפורים שלנו אכן דומים בעיקר בהבט של הטלטלה הרגשית. אני מאושרת לשמוע שחווית גם לידה והנקה חיוביים. תודה שסיפרת לנו אני בטוחה שתהיה מי שתשאב כוחות מהסיפור האישי שלך, ואני בטוחה שתוכלי להמשיך ולשמש השראה לנשים בסביבתך הקרובה. אני מקווה שכקהילת אמהות ומניקות בעידן המודרני נדע לחזור וליצור לעצמינו את הדרך להעביר את הידע הנשי הקדום, כפי שידעו לעשות היטב דורות של נשים בעבר הרחוק. את מוזמנת לכתוב את שמה של יועצת ההנקה שעזרה לך.

  10. מאת שרית:

    סיפור מרגש, רציתי לשאול- בלידה הראשונה הנקתי עד גיל 4 חודשים בערך, מפטמת סיליקון. אני מצאתי שאחרי שמתרגלים לזה, וההנקה כל כך קלה ופשוטה (לשני הצדדים), בלתי אפשרי להפסיק את זה- זה מסובך לך, התינוק מתעצבן…בקיצור ללידה השנייה אני מעדיפה לבסס את ההנקה ללא פטמת הסיליקון.
    איך עושים את זה?? יועצת הנקה לא עזרה לי כלל, ואני פשוט מפחדת שזה לא יילך טוב גם הפעם..

  11. כ"כ מזדהה עם הסיפור שלך , מבחינת הלידה, לידה ראשונה שלי, שהסתיימה בקיסרי חירום. היום כשאני דולה, אין לי בעיה עם לידה קיסרית, חשוב לי שנשים יגיעו אליה מודעות ומתוך בחירה (עד כמה שאפשר) וידע. אותו דבר לגבי ההנקה, אחרי הלידה בכלל לא ראיתי את נועם 3 ימים,כשהיא בפגייה בשניידר ואני בבלינסון, ואח"כ כן הצלחתי להניק, אבל בקפיצת גדילה הראשונה, היה כ"כ קל לעבור לתמ"ל, זה היה כ"כ זמין, ולא ידעתי שיש כזה דבר כמו דולה פוסט פארטום, או יועצת הנקה. והיום אני מאמינה שמה שטוב לאמא טוב לתינוק שלה,רק חשוב לי להסביר להן, שיגיעו להכל מתוך ידע ובחירה. זה כ"כ חשוב!!

  12. מאת nika:

    שרית יקרה אין שום סיבה שחווית הלידה הראשונה תהיה דומה לבאה. אני גם הנקתי את הראשון עם פטמת סיליקון, זה היה מיותר ונבע מחוסר ידע שלי בנושא. בהנקה השניה הכל זרם מצוין בלי בעיות ובלי עניינים. אם יועצת הנקה אחת לא עזרה תפגשי עם אחרת, חוות דעת שניה היא תמיד מבורכת, יש מפגשי לה לצ'ה הם ללא עלות, יש פורומים ואפשר לבוא למפגש הכנה להנקה ולקבל ידע ובטחון. אני ממליצה לך להתחבר ליועצת הנקה מבעוד מועד שהמספר שלה יהיה לך על הפלאפון ואיך שאת צריכה את מתקשרת. חשבי חיובי קבלי עזרה מקצועית זה יצליח!! בהצלחה :-)

  13. מאת סאלי:

    במהלך הקריאה על חווית ההנקה שלך, הרגשתי הזדהות עצומה! גם אני הייתי כך עם הבן הראשון שלי, אבל בגלל שהסביבה לא הפסיקה ללחוץ כי הוא רעב כל הזמן, חשבתי שזו אשמתי, התייאשתי והפסקתי להניק. היום, אני מצטערת כל כך על הצעד הזה שעשיתי. אבל הצער הזה הוא בדיעבד, כשעכשיו לאחר לידה שניה, אני מסתכלת על מה היה עם בני הבכור. הפעם, בעז"ה, אני מקווה לא להתייאש. :-)

  14. מאת אלה:

    ניקה היקרה! קודם כל אני רוצה להודות לך על ששיתפת בכזו פתיחות ובהירות את הסיפור שלך! בתור אמא חדשה (ילדתי את בני הבכור לפני חודש וחצי), אני מאמינה שיש חוסר עצום בהכנה של נשים צעירות לקראת מה צפוי להן אחרי הלידה. אני חוויתי לידה מדהימה ויפה וסיימתי אותה בתחושת אושר עילאי והתעלות רוח של ממש. בני נועם נולד במשקל מכובד (3630)ומיד עם יציאתו לעולם הונח עליי מה שהיה מדהים. חצי שעה לאחר מכן הוא כבר ינק משתי השדיים במשך יותר משעה! הוא תפס חזק וינק היטב ואני הייתי מאושרת עד הגג! אם זו ההתחלה חשבתי, ההצלחה מובטחת!בוקר אחרי (ילדתי בערב), הנקה שנייה ואני צועקת מרוב כאב!!! הלידה והצירים נראו לי כמו פיקניק בהשוואה לכאב הבלתי נסבל של ההנקה (האפידורל אצלי הפסיק להשפיע שעה וחצי לפני הלידה עצמה). הייתי מתכווצת כולי מרוב כאב ודמעות פורצות מעצמן ללא שליטה. בדימיוני הייתי רואה לנגד עיני רוטווילר שפשוט אוכל לי את השד. הייתי בהלם מוחלט! נכון שבטיפת חלב ובקורס הכנה ללידה סיפרו שבהתחלה ההנקה יכולה להיות קצת "לא נעימה" אך מעולם לא שמעתי שזה יכול לכאוב כל כך. הייתי פשוט לא מוכנה לזה! בבית החולים ישבתי עם 6 אחריות שונות, בשש הנקות שונות. כל אחת אמרה לי: "כל הכבוד, את מחזיקה נכון, הוא תופס מצויין כנראה שפשוט יש לך פטמות רגישות"…במילים אחרות- תסבלי בשקט. הייתי מיואשת והתפללתי שמישהו ימצא משהו לא בסדר. אם יש משהו לא בסדר אפשר למצוא פיתרון. לבסוף הגיעה אליי יועצת הנקה שהייתה פשוט מדהימה! היא שאלה הרבה שאלות גם על מהלך הלידה ולבסוף מצאה את הבעיה: בלידה כשקיבלתי אפידורל, בפעם הראשונה המרדים פגע לי בכלי דם בגב. הוא יצא ועשה את כל התהליך שוב. כמו כן קיבלתי נוזלים. מסתבר שאחת מתופעות הלוואי במקרה כזה היא של בצקות בפטמות! בני באמת ינק היטב ואני החזקתי נכון, פשוט אחרי הנקה אחת בלבד כל הפטמות שלי היו מלאות שטפי דם ופצועות. אני מאושרת לספר שאחרי חודש קשה מאוד וכואב מאוד, הפטמות החלימו וההנקה הסתדרה! בהחלט אין אושר גדול יותר . אני חושבת שאתר כמו שלך היה ממש עוזר לי ומעודד אותי בשעות הקשות שנלחמתי עם עצמי האם לוותר או לא. המשיכי בעשייה המבורכת!!!

  15. מאת nika:

    אלה היקרה ריגשת אותי עד מאוד בסיפורך. לצערי זהו סיפורן של נשים רבות. המשך הנאות שיהיו לך

  16. מאת עינבל:

    הי ניקה אני מאוד מזדהה עם סיפורך כי גם אני עברתי זירוז אומנם בשבוע 39 אבל כואב :)
    את ההנקה הראשונה לא הצלחתי כמו שרציתי וכיום אני כחודשיים ושבוע לפני הלידה השנייה שלי ואני מקווה שאני יצליח להניק עם יעוץ טוב לפני הלידה.
    בהצלחה בהמשך עם האתר אני לא מפסיקה לעדכן את חברותי עליו

  17. מאת nika:

    נהדר ענבל שיהיה בהצלחה. מחזקת אותך ואנחנו פה למה שצריך.

  18. מאת יפעת:

    הי ניקה, גם אני הגעתי לביה״ח ללא תנאי לידה, וכמובן שזירזו היה הפתרון האולטימטיבי מבחינת הצוות הרפואי, אולם לשמחתי הייתי מלווה בבן זוגי, שהוא מטפל במקצועו עם התמחות בפריון והסמכה לקבל לידה, ולאחר עשר דקות של לחיצות מדויקות ביותר, החלו צירי לחץ חזקים, פתיחה התקדמה מהר והלידה הסתיימה לאחר 45דקות ללא כל משככי כאבים, פשוט קסם!! הצוות תמך ושמח על נוכחותו בחדר הלידה, ולמחרת כל מחלקת יולדות כבר ידעה על הזירוז שכדרך הטבע… למותר לציין שגם בהנקה אשר היתה לי קשה במיוחד הוא תמך ועזר, ואני שמחה לספר שאפילו בקפיצות הגדילה היו לו פתרונות אשר הקלו מאוד עלי ועל בתי. כיום בתי בת שישה חודשים, יונקת יפה וגדלה נפלא, רק מה, לא יודעת איך משתמשים בבקבוק…

  19. מאת nika:

    יפעת הסיפור שלך נפלא ואני מאושרת שפרסמת אותו כאן. הרבה נשים לא מאפשרות לעצמן ליווי מקצועי מהסוג שאת קיבלת. אני חסידה גדולה של להשקיע בדיוק במדברים האילו במקום עוד בגד או צעצוע יקר לתינוק. אמא מאושרת שמרגישה שהגשימה את מה שהיא רוצה שווה לתינוק שלה יותר מכל צעצוע הכי יקר שיש! ישר כח לבן זוגך המתוק

  20. מאת מיטל:

    כ"כ מוכר וכ"כ כואב ..
    רציתי מאוד להניק והזירוז וקיסרי והתערבות של החברה שסביבי בנתינת תמ"ל מנעו ממני את החוויה אין לי ייצור של חלב כ"כ רב והבן שלי בן חודשיים לוקח תמ"ל ומעט יונק לפני ואחרי..
    היום אני יודעת שהייתי צריכה ללמוד על הנקה ועל בטחון עצמי בהנקה ולדעת מה אוב לתינוק שלי ולי כאמא..

  21. מאת יעל:

    שלום יפעת.
    רציתי לדעת באם בן זוגך נותן שירות שכזה בחדרי לידה בתשלום כמובן. אשמח לדעת אני צריכה ללדת כל יום ואחרי לידה ראשונה כח כך טראומטית ומסוכנת הייתי שמחה לליווי מקצועי הפעם. המייל שלי hermonyael@gmail.com

  22. מאת רעות:

    שלום יפעת,
    מצטרפת לשאלה של יעל, בתור אחת שמצפה ללידה ראשונה והולכת אל הלא נודע.
    reutlivne@walla.co.il

  23. מאת נטלי:

    היי ניקה
    ראשית תודה לכולכן על השיתוף

  24. מאת דנה:

    בלידה הראשונה שלי הילדה היתה צריכה להיות בהשגחה משום שהיתה זקוקה לעזרה בנשימה בהתחלה. ילדתי אותה בשמונה בערב ושמו אותה בהשגחה בטיפול נמרץ ילודים ואמרו שאיני יכולה להוציא אותה מהעריסה לפחות עד הבוקר. אני דווקא למדתי הרבה לפני הלידה והייתי נחושה להניק, וידעתי שאם לא אשאב עכשיו חלב עם כל ההפרדה הזו יהיה הרבה יותר קשה. ב1:00 בלילה ביקשתי מהאחות במחלקה לשאוב חלב והיא אמרה "למה את חושבת שלהצמיד חתיכת פלסטיק לציצי שלך יעזור לך עכשיו?". בכיתי מאוד מאוד איזה שעה, ואז התעשתתי ואמרתי – מי שואל אותה בכלל?? אני יודעת יותר טוב!! הלכתי ושאבתי, ושאבתי כל שלוש שעות בימים שחלפו לאחר מכן, והבאתי לקטנה שלי כל טיפת קולוסטרום שהצלחתי לשאוב, עד שביום השלישי אחרי שהתעקשתי "הרשו" לי לנסות להניק אותה, ישבתי איתה בטיפול נמרץ, כיוונתי אותה כמו שלמדתי, והיא פתחה פה גדול ותפסה! ובגלל ששאבתי כל 3 שעות בשלושה ימים שקדמו לכך, כשהיא פתחה את הפה נשפך לה לשם כל כך הרבה חלב שהיא כבר לא שחררה למשך השנתיים הבאות…. מאוד שמחתי על ההכנה ושלא הקשבתי לאחות הבורה (עם הכוונות הטובות, אבל בורה).

  25. מאת שרית:

    היי יפעת
    אשמח גם אני לשמוע על השיטה של בן זוגך או להשכיר את שירותיו, עד היום אני מאשימה את עצמי בכך שלקחתי את הזירוז (מי ידע שהוא מעכב) ואולי בעצמי גרמתי ללידה קיסרית.

הוסף רשומת תגובה